<h1>פירוש רבינו יצחק קרקושה — שבועות</h1>
<h2>דף ז.</h2>
[רי"ף מנדה ס"ד ע"ב] שמשה בימים. כדרך שאמרו חכמים [שם י"ז ע"א] תלמיד חכם מאפיל בטליתו מותר. לא הפסידה לילות. לשמש, אע"פ שהיא רואה דם מחמת תשמיש. דשרי למבעל בתחלה בשבת. ולא אמרינן לדם הוא צריך וליתסר, לפתח הוא צריך וליתסר, אלא אמרינן להנאת עצמו קא מיכוון ושרי. פרצה דחוקה. שיש לה בכותל פתח אחד צר ודחוק היכא שא"א לאדם לצאת ולבא שלא יפול מצרורות אבני הכותל, ומרחיבו, אפילו הכי מותר ליכנס בו ע"י הדחק, הכא נמי כבר התחיל לשתי לילות לפני זה, אע"פ שאינו מוצא פתח פתוח והוא מרחיבו בפעם שלישית שהוא ליל שבת לאו כמתקן הוא. ואע"ג דהכא משמע דלא שרינן לכתחלה לבעול אלא אם כן התחיל פעם ושתים לפני שבת, הא פסקי' בפ"ק בכתובות [ז' ע"א] דמותר לבעול בתחלה בשבת, מהאי טעמא דלהנאת עצמו קא מיכוון, כדפרישית לעיל.
